מישהי אמרה לי פעם, "מלים מפתות, אך הן לא תמיד אמיתיות". אכן, מלים מפתות, לא תמיד יש להן כיסוי. אי אפשר שיהיה להן כיסוי כל הזמן ולא משום שאינך רוצה, להפך – את רוצה מאוד, אך החיים מובילים אותך אחרת, למקום אחר.
מעבר לתחושת הבטן, לקול הפנימי שלנו, ליכולתנו לחוש את הזולת, לקלוט את המסרים החבויים, להבין את המחוות, יש לנו צורך גם במלים. אי אפשר להיות מובנות ללא המלים, אם כי גם איתן זה לא בטוח.
תמיד ריתק אותי לשמוע הברות בשפות שלא הכרתי, לדמיין מה עומד מאחריהן. כמובן שבין הדמיון שלי, למה שחשבתי שנאמר, לבין המציאות, הדברים שאכן נאמרו – ההבדל היה ממש גדול.
קציר נמצאת בואדי ערה, בין כפרים ערביים. כשאני נכנסת לקניות בכפר קרע, הכורע למרגלותינו ונושק לכביש הראשי, זה כמו להכנס לעולם אחר, שונה, מעין אזור דמדומים ולאו דוקא מבחינת הבעיה הבטחונית. השלטים כתובים בשפה שאין לי שמץ של מושג בה. מבחינתי, האותיות הן נמלים שקפאו בתנוחות שונות. אמנם יפות, אך עלומות לי. אין לי את היכולת לפענח אותן. וזה, במרחק של חמש דקות מהבית. עולם אחר, שונה לי.
מדהים איך אוסף של הברות, של נהמות בשפות מסוימות, מקבל משמעות לאוזניים המבינות לפענחן. ילד סיני מסוגל לבטא את עצמו בצורה שגם אם אלמד את השפה במשך שנים – זה לא יצליח לי, גם אם היה לי כשרון לשפות. אם לא נולדת לַשפה, אם אין זו שפת האם שלך, הרי שקשה מאוד לשלוט בה בצורה מושלמת. יחידי סגולה מסוגלים לכך, כמו אפרים קישון, שהטקסטים שלו, בשפה שהוא אימץ, פשוט גאוניים.
אני מתרגמת את הטקסטים שלי ושל אחרים לאנגלית ומעבירה לשרה לעריכת ה"היבליש" שאני מוציאה תחת מקלדתי. לבי יוצא אליה, אל החיבוטים שהם מנת חלקה כשהיא מנסה לרדת לסוף דעתי. מקומה בגן העדן מובטח אחרי מאה ועשרים על עבודתה המסורה. מדהים להיווכח שצורת המחשבה בשפה מסוימת כל כך שונה בשפה אחרת. עדיף לא לספור כמה פעמים אני שומעת אותה מתלוננת אחרי נסיון להסביר לה למה כיוונו מלותי, "But you can't say it in English!" וכמה פעמים אני עונה לה: "But in Hebrew it works perfectly!"
מרסל נכתב כעין רשומון, אם כי לא בדיוק. אלה שלושה מצבים דומים פחות או יותר, כשהנפשות הפועלות מתחלפות בכל סיפור. בבסיס, זה אותו סיפור, אך בה-בעת גם שונה, כשהדמויות שונות. מעניין מה תחשובנה על זה...
בטעינה...
