סָלִינָש
סול אסתר צ'כנובסקי
מתוך: מים מציפים

מים. מים. מים. המים זוחלים, מקיפים, לופתים, מציפים.
"אליס, המים גואים, רוצי מהר!"
פכפוך. הצפה. סחרור.
"לאון, השאר איתי."
אבא מעמיס אותי על כתפיו ומתחיל לרוץ, הודף לפניו את אמא. אני אוחזת באבא בחוזקה, נצמדת אל גבו בכל כוחי. אל תעזוב אותי במים. ידיו של אבא הודפות את אמא קדימה. קדימה.
"אליס, רוצי קדימה, מהרי!"
"אנחנו לא נספיק!"
"נספיק."
"לאון, קשה לי." אמא מניחה ידה על כרסה, נאנחת.
"המשיכי! המשיכי!"
"השאר לי את הילדה, היא בתי..."
"אליס, די, אל תדברי!"
"עזוב אותנו פה והצל את נפשך."
"קדימה, אל תעצרי."
רגליה של אמא ממהרות, מדלגות על הגלים המתרבים. פניה מופנות קדימה.
"אליס, יותר מהר!"
"לאון, ומה איתך? מה עם סול?"
"לא חשוב. לפחות את תנצלי."
"היא רק בת שנתיים."
"אל תדאגי. יש לך בבטן עוד."
המים זוחלים, מקיפים, לופתים, מציפים.