מעבירה אויר מיד ליד
בין ידי – החידלון
מרחמת על עצמנו,
גופי חידודין-חידודין.
מה היית אומרת, לוא
הייתי מעבירה אהבה
על חלקת כתפך...
מקום בו נפגש צווארך הצחור,
הברבורי,
עם עצם הבריח?
ידי מחליקה באויר,
מתווה את מתאר גופך,
כמהה...
הרומן הלסבי העברי הראשון. סיפור אהבה המתרחש בישראל של שלהי שנות ה-80 בין קריינית פופולרית ברדיו לבין מאזינה.
בשנת 1987 נתקלתי בספר "אשה אוהבת" – שירי אהבה של משוררות ישראליות בנות זמננו (בעריכת ציפי שחרור, הוצאת סתוית, 1985) והתרשמתי עמוקות משיריהן של גבריאלה אלישע וסיגלית דוידוביץ, שפורסמו שם. השירים היו בעיני יפהפיים ויוצאי דופן בכך שפנו ישירות והביעו בגלוי אהבה של אשה לאשה.
טריגר נוסף, היה שירה של שז בשם "קרי – רומן רומנטי", שגם בו נתקלתי בתקופה ההיא והשפיע עלי רבות.
סגול מספר את סיפורה של שדרנית הרדיו אורית אור, הנפרדת מבת זוגה, הזמרת נירה לוין ופוגשת את המאזינה קארין ויזל, אלמנת צה"ל ממלחמת לבנון. בין השתיים מתפתח רומן. הטריגר לסיפור היה ראיון ברדיו עם שרון בן עזר מלהקת "פוליאנה פראנק", שהצהירה על היותה לסבית. שרון והלהקה פעלו בארץ בשנות ה-80, עת הוציאו את הקלטות "חיה ומתה בארון" ו"אין לבחור". לא הכרתי אישית את שרון בן עזר, אך בחרתי "להלביש" עליה את דמות הזמרת בספר, כפי שדמיינתי אותה.
השורות הראשונות של סגול נכתבו ממש תוך כדי הראיון ולאחריו כתבתי את שלושת הפרקים הראשונים.
הספר מוקדש באחוה לרוקריות חיי – אותן role-models שעיצבו את חיי ואת השקפת עולמי, אף שלא היתה לי הכרות אישית עימן, וביניהן: ג'אניס ג'ופלין עם הבלוז-נשמה הכואב וחודר הלב שלה, וירג'יניה וולף על הפמיניזם שלה, שדרניות הרדיו אורלי יניב ושמירה אימבר על הקול המדהים שלהן ועל תוכניות הרדיו המצוינות ששידרו (אני מדברת על שנות ה-70 וה-80), מרילין פרנץ' על הספרים הפמיניסטיים הנפלאים והחכמים שלה: "חדר הנשים", "הלב השותת"), איין ראנד, שאמנם השוביניזם בספריה מפריע לי, אך הרעיונות האחרים שלה היו ועודם נר לרגלי. ישנן עוד, כמובן, אך היריעה קצרה.
