דבר העורכת, יולי 2006: אל אילן וייס התוודעתי דרך המידעון שהוא מפיץ לישראלים בברלין (תודה לאביב רוס). הסיפורים הקצרים אותם הוא נוהג להעלות בפתיח, כתובים בכשרון רב ביותר וניכרים בהם היטב עבותות אהבתו לשפה העברית ולמסורת היהודית. השפה המיוחדת בה הוא משתמש, הקוים העדינים באמצעותם הוא משרטט את החיים, ההבחנה החדה שלו – כל אלו שבו את לבי מאוד. אני מתפללת בדבקות למען יהיה לו את הזמן הנחוץ להקדיש לכתיבה ונזכה כולנו לראות את ספריו יוצאים לאור.

דבר העורכת, מארס 2010: במשך השנים בהן ערכתי את סיפוריו, התפללתי בדבקות למען יִמָצֵא לאילן הזמן הנחוץ להקדיש לכתיבה ונזכה כולנו לראות את כתביו יוצאים לאור כספר. והנה, איזה יופי, נענתה תפילתי! הספר אמא שלי וסיפורים קצרים" קרם אור ודפים ויצא ממכונות הדפוס, מאגד בתוכו את שהפיללתי. אני בטוחה כי כל אלה שנהנו מקריאת פרי עטו חולקים עימי בשמחה הרבה.
שרון הר פז

דבר הסופר:
נולדתי באביב 1950 ובגרתי בישראל של מטעי התפוזים וכובע הטמבל, עטוף באהבת הורים, מוקף חברויות הדוקות וידידויות אמיצות, שחלקן נשמר עד היום. אהבת המולדת היתה חלק מרכזי ומובן מאליו של החיים, כמו המסיבות הסלוניות בערבי שבת, הים בבוקר שלמחרת והעיתון העבה של סופשבוע עם קליפות הגרעינים שנשארו דבוקות עליו.
ריחות של מקומות רחוקים, הביאו אותי לגולה, אך לאחר לימודי הנדסה משעממים, חזרתי ארצה. בית שבניתי, עץ שנטעתי וילד שנולד לנו, לא הספיקו לעגון אותי ואחרי 10 שנים נדדתי שוב לגרמניה (שאולי היא אחרת), שם נשארתי כדי להיות לצדם של שני בני שגדלו כאן אצל אמן.
אפשרות החזרה למולדת הישנה הולכת ומתרחקת ממני. הפיכתה של ישראל לארץ בה החומרניות היא חזות הכל, לא תאפשר לי יותר כלכלית (הגיל) וחברתית (בן למשפחת פועלים עם מודעות פוליטית) להרגיש בבית.
בברלין, בית בחירתי, אני חי כאורח בפנסיון: כמו שאני רוצה ויכול. אורח מכובד, הפורע חשבונותיו בזמן ומתנהג בנימוס עם הסובבים אותו היודעים מיהו ומהיכן הוא בא. אני עוזר כאן לישראלים (בעיקר חדשים המגיעים לעיר) ומתבונן בנחת ובגאוה בהבשלת בני לאנשים בוגרים. אני מאוהב בפסנתרנית יפהפיה, עובד מן הבית לבוש בטרניג וחולצת טי ומתפלל כל ערב ששבץ מוחי או התקף לב לא יעצרו את חיי, עליהם אני יכול לומר, שהם מאושרים.
בעזרה לישראלים חדשים בעיר וארגון מפגשים וארועים לותיקים יותר – כל אלה בהתנדבות – אני מחזיר לחיים חלק מהטוב שגמלו לי. הופעות על במות קטנות בערב של בדיחות יהודיות בשפה הגרמנית ולקהל גרמני, יחד עם זמרת השרה שירים באידיש, עונות על צורך נוסף אצלי.

לשפה העברית ולמסורת היהודית אני קשור בעבותות שלא ניתן לנתקן. אני כותב סיפורים קצרים ומודה לשרון הר פז, סופרת ומול"ית, על ההזדמנות שנתנה לי להציג בפניכם את פרי עטי. כמי שנשמע רק לקולה של העט בה הוא כותב, אני מקוה שתהנו מקריאת המלים הנובעות ממנה ותשפטו אם יש מקום לכותבי עברית החיים מחוץ למקום בה היא בבית.
אילן וייס